פסק-דין בתיק ע"פ 30752/06

1.       לפנינו ערעורים הדדיים של הקובל (ע"פ 30752/06) ושל הנאשם (ע"פ 40030/07), על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) בתיק קובלנה פלילית פרטית ק"פ 106/04, לפיו נקבע שהנאשם ביצע עבירת תקיפה כלפי הקובל, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק),  ונגזר-דינו לשירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות ולתשלום פיצוי לקובל בסכום של 15,000 ש"ח.

2.       בהכרעת-הדין מיום 13.9.06, נקבע כי בערבו של יום 15.3.06, בעת שהקובל שב לביתו בעין-רפא, עם תום יום עבודתו כנהג מונית, ניגש אליו הנאשם, ובמהלך ויכוח בעניין מריבה בין ילדיהם של השניים, ירק הנאשם על הקובל והטיח בפניו מכת אגרוף מבעד לחלון הפתוח של המונית. בעניין זה העדיף בית-משפט קמא את עדויות הקובל ואחיו על-פני גרסאותיהם הלא אמינות של הנאשם ורעייתו. למרות שהקובל הובל באמבולנס לבית-חולים שערי-צדק, ואף נזקק לארבעה ימי מנוחה בביתו, קבע בית-משפט קמא כי החבטה בפניו לא הסבה לו חבלה של ממש, ועל כן הרשיע את הנאשם אך בעבירת תקיפה - לפי סעיף 379 לחוק, ולא בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש - לפי סעיף 380 לחוק אשר יוחסה לו בכתב הקובלנה. בגזר-הדין מיום 13.9.06 החליט בית-משפט קמא לבטל את ההרשעה, ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור בצד פיצוי המתלונן, זאת ללא הרשעה בדין. במסגרת גזר-הדין חייב בית-משפט קמא את הקובל והנאשם לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירת אלימות בעתיד, זאת על-יסוד הוראות סעיף 73 לחוק, המאפשר לבית-המשפט לצוות על נאשם או מתלונן לחתום על התחייבות כאשר הוא מוצא כי קיים חשש להפרת השלום מצד מי מהם.

3.         הקובל מלין בערעורו (ע"פ 30752/06) על החלטתו של בית-משפט קמא לבטל את הרשעת הנאשם ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור ופיצויים ללא הרשעה בדין. כן מערער הוא כנגד קולת העונש שהוטל על הנאשם, ומשיג על החלטתו של בית-משפט קמא לחייבו לחתום על התחייבות לפי סעיף 73 לחוק, למרות הקביעה שהוא היה קורבן התקיפה האלימה.

4.         מנגד, מלין הנאשם בערעורו (ע"פ 40030/07) כנגד קביעתו של בית-משפט קמא בהכרעת-דינו כי ביצע עבירת תקיפה כלפי הקובל, ולחלופין - מערער הוא על גובה הפיצוי הכספי שחויב לשלם. כן מערער הוא על החלטתו של בית-משפט קמא מיום 1.3.06, שבה דחה את הבקשה לזכות את הנאשם מחמת אי-התייצבות הקובל לישיבת הסיכומים, זאת לאחר שקיבל את הסבריו של בא-כוחו בדבר תקלה משרדית שבעטייה לא התייצב לדיון.

5.         ב"כ הקובל מבקש למחוק את ערעורו של הנאשם על הסף, הואיל והערעור הוגש באיחור, לאחר חלוף 45 יום ממועד מתן גזר-הדין (22.2.06), והיות שלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. ב"כ הנאשם גורס, כי לא איחר בהגשת הערעור, שכן לדבריו במועד שימוע גזר-הדין לא קיבל עותק מגזר-הדין ועותק כאמור הגיע לידיו רק בדואר בשלב מאוחר יותר, ביום 5.12.06.

6.         דין ערעורו של הנאשם להידחות הן מן הטעם הדיוני שהוגש באיחור, והן לגופו של עניין. מעיון בתיק בית-משפט קמא עולה, כי הכרעת-הדין ניתנה במעמד הקובל, הנאשם ובאי-כוחם ביום 22.11.06. כך צוין בגזר-הדין שהופק ונחתם באותו מועד, ועותקים ממנו נמסרו לצדדים (כמו גם העותק שנמסר לקובל אשר נסרק במחשב במשרדו של בא-כוחו באותו מועד). לאחר מתן גזר-הדין ומתן עותקים ממנו לצדדים, התקיים דיון בבקשת הנאשם לעכב את ביצוע העונש. הדיון בבקשה לא הוקלד, זאת מחמת עיצומי עובדי בתי-המשפט. ההחלטה בבקשה לעיכוב הביצוע הודפסה רק ביום 26.11.06, ובית-המשפט הורה לשלוח עותק ממנה לבאי-כוח הצדדים. מזכירות בית-המשפט שלחה לבאי-כוח הצדדים הן את ההחלטה מיום 26.11.06, והן את גזר-הדין שכבר נמסר לצדדים עוד ביום 22.11.06. מכאן, ככל הנראה טעותו של ב"כ הנאשם, בטענתו כי גזר-הדין הומצא לו לראשונה רק ביום 5.12.06. הנאשם לא הגיש בקשה להארכת המועד להגשת ערעור, שאמורה הייתה אף להיתמך בתצהיר, ואין לו אלא להלין על מחדליו בעניין זה. מכל מקום, החלטנו לדחות את ערעור הנאשם לא רק מן הטעם הדיוני אלא אף לגופו. לא מצאנו כל עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא ובמסקנתו בדבר תקיפת הקובל על-ידי הנאשם, זאת לאחר ששמע את עדויות הצדדים והתרשם מהעדים. כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא תיטה, בדרך-כלל להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת ראיות לפני הערכאה הדיונית, וכי התערבות בממצאים מצטמצמת למקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור; ובין השאר: כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות. בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-משפט קמא לא נפל כל פגם שכזה, ודין הערעור כנגד הקביעה לפיה תקף הנאשם את הקובל, להידחות. כמו-כן, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת בית-משפט קמא שלא לזכות את המשיב מחמת אי-התייצבות הקובל ובא-כוחו לישיבת הסיכומים, ובית-המשפט היה רשאי לדחות את הדיון למועד אחר, ובפרט כאשר שוכנע שאי-ההתייצבות נבעה מטעות בתום-לב.  דין ערעורו של הנאשם כנגד שיעור הפיצוי שהושת עליו, להידחות אף הוא. פיצוי למתלונן, לפי סעיף 77 לחוק, ניתן להשית גם כאשר הליך מסתיים ללא הרשעה, ובנסיבות המקרה דנן, סכום הפיצוי - 15,000 ש"ח - הולם את מכלול הנסיבות, ובפרט כשמדובר בתקיפה מכוונת, כואבת ומשפילה, עת ירק הנאשם על הקובל וחבט בפניו במכת אגרוף. לפיכך, נדחה ערעורו של הנאשם על כל רכיביו.

7.         באשר לערעורו של הקובל, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא לבטל את ההרשעה, ולהסתפק בסנקציה מוחשית וחינוכית של שירות לתועלת הציבור, בצד פיצוי הקובל בגין הכאב והסבל שהוסבו לו. בהתחשב בכך שמדובר בעבירת עוון של תקיפה שלא הסבה חבלה, בנסיבותיו האישיות של הנאשם שתוארו בתסקיר שירות המבחן, ובעובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות ושהאירוע הנדון הנו חריג לתיפקודו הנורמטיבי - לא נפל פגם במכלול שיקוליו של בית-משפט קמא להימנע מהרשעת הנאשם, המחייב התערבותה של ערכאת הערעור. לפיכך, לא מצאנו מקום להחמיר בדינו של הנאשם, ודין ערעורו של הקובל כנגד קולת העונש, להידחות. עם זאת, מצאנו מקום לקבל את הערעור, בכל הנוגע לחיובו של הקובל לחתום על התחייבות לפי סעיף 73 לחוק להימנע מביצוע עבירת אלימות. סבורים אנו, כי משעלה בידו של הקובל להוכיח, כי נפל קורבן לנחת זרועו של הנאשם וספג ממנו חבטה עזה בפניו, ומשלא הוכח כי הקובל נקט אלימות כלשהי כלפי המשיב במהלך התקרית, אין מקום לחייב את הקובל לחתום על התחייבות לפי סעיף 73 לחוק.

8.         על-יסוד האמור לעיל, נדחה ערעורו של הנאשם (ע"פ 40030/07), ואילו ערעורו של הקובל מתקבל באופן חלקי, במובן זה שחיובו לחתום על התחייבות לפי סעיף 73 לחוק מבוטל.

            ניתן היום, ז' באדר התשס"ז, 25.2.07, בהעדר הצדדים.

הדיון שנקבע לשימוע פסק-הדין ליום 6.3.07 מבוטל.

          המזכירות תמציא עותק מפסק-הדין לבאי-כוח הצדדים בדואר רשום.

סגן נשיא                                    שופט                                         שופט                                                                      התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: